מדען, סומך על מדענים?

והפעם בקולוקוויום,

אני!
שיתפתי את הקבוצה בנושא מוכר לרובנו אשר לא תמיד עוצרים לשים לב אליו ולהשלכותיו. כותרת ההרצאה היתה: "הוכח מדעית (p<0.05). אז זהו שלא". מהכותרת אפשר להבין שהנושא הוא אי-הבנה של משמעות הסטטיסטיקה, ואכן שי מאירי שיגר לחברי הקולוקוויום לפני ההרצאה מאמר נחמד וחשוב של Jacob Cohen שכותרתו:  The earth is round (p<0.05) ואמנם עסקתי גם בזה, אך בעיקר בניתוח תופעת ההטיה בממצאים מדעיים (Scientific Bias) שהענין הסטסטיסטי הינו אולי השורש החשוב בה.

הבסיס להרצאה היה מאמר פובליציסטי מאת Jonah Lehrer שפורסם בניו-יורקר של דצמבר האחרון, אותו קבלתי מעינת פוקס (פוסט-דוק במעבדה של אמיר אילי). לרר קיבץ דוגמאות מחקריות המצביעות על מה שלדעתו הינה תופעה מדעית 'מסתורית': ממצאים מדעיים שמוכחים כנכונים בתחילת הדרך מאבדים עם הזמן תקפותם ולא ניתן לחזור על התוצאות, תופעה שכונתה בעבר Decline effect.

בעזרת גוגל "חפרתי" קצת יותר בדוגמאות המובאות במאמר ובדוגמאות נוספות, בהסטוריה ובפרטי המחקרים, וראינו איך בעצם ניתן במרביתם למצא סוג כלשהו של טעות מחשבתית - מחקרית. כך יצא לנו לנתח סוגים שונים ורבים של הטיות אפשריות במחקר, בהבנת התוצאות ובפרסום המדעי וכן לדון בחלק מהסיבות שמביאות את החוקרים לכך.

נלקח מאתר: xkcd.com

המסקנה החשובה מבחינתי, שכדאי לשמור קצת על צניעות וענוה באשר ליכולותינו לפרש נכונה בכל מצב את המציאות. וגם קצת על השכל הישר.
אני כשלעצמי נהנתי מאד וחושב שהיה די מענין (הטיות כבר הזכרנו?).

להתראות בקולוקוויום הבא,

משה

מפטגוניה להרי הטאורוס

בהשפעת השפעת נמנעה ממני הנוכחות בפגישה שבה הציג אריה לנדסמן את רשמיו ממסעו בפטגוניה הצפונית שבאמריקה הדרומית. וכך לצערי הרב הפסדתי הרצאה במבטא עברי "מקורי" (ולפחות דומה לזה שבו גם אני למדתי את השפה בילדותי בגולה...).

על כל פנים, מעדויות הנוכחים הבנתי שהיו מראות יפים וסיפור מעניין. בעיקר לראות איך אריה, בעצמו מדריך טיולי טבע ותיק, הדריך את עצמו בחבל ארץ מהמם זה. כנראה הפסדתי יותר מאשר את המבטא.

ובקולוקוויום האחרון...

מאזור הפטגוניה פנינו מזרחה. שמענו את דני[אלה] בר-יוסף בסיפור מרתק על עבודתה באתר החפירות צ'טל-הויוק, שמצפון מערב להרי הטאורוס שבטורקיה.

במקום קבורים שרידי פעילות ניאוליטית במבנים ייחודיים.

אתר החפירות בצ'טל-הויוק

מפת היישוב בצ'טל-הויוק עלפ י ממצאי החפירות

אלא שלא ממש ברור איך חיו או מה עשו שם. המבנים צפופים וצמודים איש לרעהו. כנראה הלכו על הגגות ונכנסו מהתיקרות (ואולי כאן מקור הביטוי 'מטפסים על הקירות'?).

הנה שחזור אפשרי של המקום בהיותו פעיל (הקליקו על התמונה להגדלה):

וכאן כמובן המקום פתוח להשערות החוקרים: מקום מגורים עונתי (בעקבות הצפות, בעיות אחרות עונתיות באזור) או אולי מקום שבאו אליו כפולחן. מענין למה ארכיאולוגים תמיד חושבים בכיוון הפולחני? כל פסלון= אליל (אולי סתם קישוט?). כנ"ל לגבי ציורים ורישומים כמסמכים תיעודיים, אולי ציור של ילד בן 6? גם איכות הציור בד"כ נראית כשל ילד. מדוע שאדם מבוגר, גם אם הוא קדם-הסטורי, לא יהיה מסוגל לצייר בדיוק שיעלה על זה של ילד בגן חובה? אגב, מן הסתם ילדים ציירו יותר כך שהסבירות למצא אותם גבוהה יותר, כפי שניתן להוכיח מהקירות והקרשים אצלי בבית...

לי השחזור מזכיר מבנה מבוצר (מלמד משהו על סכנות?), כוורת של דבורים (מלמד משהו על חיי החברה? לא פשוט בשכנות צפופה כזו!), צורך לחסוך בקירות (אולי מחסור בלבנים?), וגם שכונת פאבלס (Favelas) בברזיל! (והנה חזרנו לאזור הפטגוניה). כדאי כנראה שארסן את הדמיון...

מחקרה של של דני עוסק בניתוח ממצאי הרכיכות של האתר.

על בסיס צדפות וקונכיות שמוצאים בשכבות שונות אתר ובסביבתו, ובעזרת שאלות כמו: באילו מינים השתמשו בתקופות השונות שהמקום פעל, לאילו מטרות, מאין החומר במקור, כיצד הגיע אליהם, מה ניתן ללמוד על הסביבה וכו', היא מסייעת בפענוח התמונה הכללית יותר.

קונכיות שעובדו על ידי תושביה הקדומים של צ'טל-הויוק



קונכיות מחוררות שנמצאו מכונסות יחדיו. מעשי אדם או זחלי חיפושית טורפת?

מי יודע, אולי דווקא הברל'ה יפתרו את התעלומה!

בכל אופן, היה מענין ומעשיר וכאמור מאתגר את הדמיון.

להתראות בקולוקוויום הבא,

משה

לונדון את... שפר

והפעם בקולוקוויום...

סיגל שפר שתפה אותנו בחוויותיה בקורס בנושא שימור אוספים בלונדון.

כל חומרי הלימוד מהקורס נמצאים אצל סיגל בקלסרים מסודרים וכולם מוזמנים לבוא לעיין, לצלם וכו'

הרשימה אותי במיוחד הסדנה, שכללה תרגול 'על רטוב', של הצלת אוספים בעת קטסטרופה, עם תו"ל מסודרת

לטיפול באירוע: סדרי עדיפויות, טכניקות לפינוי 'פצועים', באש ובמים וכו'

סך הכל, אם אני משווה קצת בין הנעשה שם לבין מצבנו אנו, נראה שאנחנו במצב לא עד כדי כך גרוע (בהתחשב באילוצים ובתנאי הפתיחה הנוכחיים אצלנו...).

להתראות בקולוקוויום הבא,

משה

ויסעו... ויחנו...

והפעם,
במקום קולוקוויום "סטנדרטי", סיירנו בין האוספים השונים. אנשי הבניינים הכירו את אוספי הצריפים שבגן ובמרתף מכון הדגניים: אוסף הרכיכות, אוסף שמיץ, האוסף הרטוב, אוסף החולייתנים אצל צילה וה"פריזר" מולקולרי, ואנשי "צריפי" הגן הזואולוגי הכירו את האוספים שבבניינים, האנתרופולוגי והאנטומולוגי. 



סה"כ היה טוב מאד, טיפה'לה ארוך אך מאורגן היטב וממצה, וכבונוס עשינו גם כושר וקצת דיאטה (כל אחד יבחר מה בונוס מבחינתו).  מכל מקום יש ערך לעצם הסיור בו נחשפנו לאנשים ולמקומות שמאחורי שמות. תודה למארגנים ולמשתתפים הפעילים. למרות הקלישאה נראה לי שאפשר לסכם בכך שחזרנו עייפים אך מרוצים.

הנה קצת תמונות באדיבותו של עוז (הכתוביות באחריותי). בתקצירים תמצאו תמצית המידע אליו נחשפנו במהלך הסיור, כפי שרשמה סיגל. תודה לשניהם! מעבר לתמונות קצת תובנות משלי.



רגע של אופטימיות זהירה



אוצרי האוצר

       

שתי נקודות למחשבה שעלו במהלך הסיור. כמובן אתם מוזמנים להגיב ולעלות נקודות ותובנות משלכם. יהיה מענין לקרא דעותיכם.

אחת, שלמעשה כבר עלתה בהרצאתה של תמר על הספוגים, היא הבעייתייות בדגימת שימור-הורסת. כלומר, מה עושים כשצריך דגימה מולקולרית שהורסת את ה- specimen? האם גם כאן אנו בפני "קונפליקט" בין טקסונומיה קלאסית למולקולרית?



דע מאין באת...?

   

ולאן אתה הולך?



השניה,  בענין החשיבות של רישום ותיעוד ממצאים, ובודאי כשחושבים בראיה לרחוק. בתור אדם קצת קיצוני בענין תפיסת המכלול ורואה ערך בתיעוד אפילו של מידע אנקדוטלי הקשור לנסיבות האיסוף, שלא לדבר על חשיבות העברת מסורות בין דורות :-), הופתעתי שפריטי האוסף המרשים של שרידי ההומינידים לא רשומים או מסומנים לצורך זיהוי. אמנם הוסבר לנו שהפרטים ידועים ובמידת הצורך לא תהיה בעיה לזהות או לשחזרו.
בכל אופן, לי נראה שגם כשמסתכלים על שרידי מתים, חשוב לראות את הנולד...

להתראות בקולוקוויום הבא.

משה



יצאנו לדרך עם ספונג'ה במים מלוחים!

השבוע התקיימה הפגישה הראשונה של ה'קולוקוויום פרוקורטורום', מפגש אנשי האוספים הלאומיים לטבע באוניברסיטת תל אביב לשיחה מקצועית באוירה חברית ולא רשמית. על הא ועל דא בארוחת צהריים. במקביל יוצא לאור "בלוג" זה. הסבר אודותיו תמצאו בדף אודות בראש העמוד.

והפעם בקולוקוויום...

תמר פלדשטיין הציגה תוצאות סקר פאונת הספוגים הגירנייים שבצעה בחופי הים התיכון.

תקציר באנגלית תוכלו לקרא בדף תקצירים בראש העמוד. תודה לתמר על התקציר והתמונות.

בעקבות הדברים עלו לדיון נושאים חשובים כמו המתח בין טקסונומיה קלאסית הנשענת על תכונות מורפולוגיות המייצגות מספר רב מאד של גנים אך גם השפעות סביבה, לבין טקסונומיה מולקולרית הנשענת לרוב על מעקב אחר מספר מצומצם של גנים, לרוב אחד, אבל שמסלולם הפילוגנטי נחשב יותר 'שמור' (בד"כ לא מקודד לתכונות פנוטיפיות העוברות סלקציה).

נושא נוסף שעלה הוא הצורך (הדחוף!) ברענון והעשרת הידע של חברי הקבוצה באשר לטרמינולוגיה ולכללים של מדע הטקסונומיה, כמו ההבחנה בין מי שתיאר מין לבין מי שמגדיר אותו, מתי שם מדעי של מין מקבל או מפסיד את תוקפו, למי יש סמכות לכך ועוד.

מן הסתם נושאים אלו ישובו וידונו בפגישות הבאות. אתם מוזמנים לנצל במה זו להוסיף הערות ולהמשיך את הדיון בכלל ובנושאים אלו בפרט.

סה"כ היתה לנו פתיחה יפה, מעניינת ועם נוכחות מכובדת (אם כי מעט מדי אנשים הביאו אוכל ל'מפגש ארוחת צהריים', שלא לדבר על כמה מבינהם אכלו...).

להתראות בקולוקוויום הבא.

משה