מעריצים של החיפושיות?

והפעם בקולוקוויום, שני קולוקוויומים בפוסט אחד...

שתי פגישות של הקולוקוויום עסקו בהיבטים שונים של אותה קבוצה, החיפושיות (האמיתיות לא המזמרות מאנגליה).

איתי רנן סיפר בקצרה על ממצאיו ממחקר המסטר אותו עשה בדרום הצחיח: "צעדים ראשונים בעקבות חיפושית החולות רצה מצויירת (Graphopterus serrator)". במחקרו בדק פרטים אקולוגיים ופאוניסטיים של החיפושית המיוחדת הזו. למה קוראים לה כך? ובכן העיפו מבט בתמונה הבאה:

הניקוד הלבן אינו סימון טיפקס לצרכי מחקר...זה טבעי ומכאן שמה

במחקרו מצא איתי שיש הבדלים מורפולוגיים בין פרטים שונים וכן הבדלים אקולוגיים המתבטאים בין השאר בנישה בה מקיימים מחזור חיים בטבע (בין הדיונות, על הדיונות בתחתית הדיונות וכו'). לכן הוא מתחבט בשאלה האם יש כאן שני מינים (לפחות) שונים שכל אחד אימץ לו נישה שונה, ולמעשה באזור הנגב ישנו מפגש ביניהם, או שמה אלו אוכלוסיות שונות של אותו מין המתמחות  ודוחקות אחת את השניה ואולי אף נמצאות בתהליך של התמיינות, ועוד שאלות מן הסוג הזה. אגב, זו חיפושית שזכתה לכבוד נדיר במקומותינו, בול על שמה! לבטיו של איתי בענין זיהוי המין/מינים, באים לידי ביטוי בבול עצמו:  שימו לב כיצד שתי התמונות מראות דגם שונה מאד של הציור.

בפגישה שלאחריו, שהיתה האחרונה לשנה זו (תשע"א),  שמענו את ליאוניד פרידמן, המכונה בקיצור ליאוניד-ליב-לייבעלע-אריאל פרידמן, ששיתף אותנו במעלליו, איך לא, עם חדקוניות. למי שאינו מכיר את הקבוצה הינה כמה דוגמאות לחיפושיות מיוחדות אלו:

אין ספק שיש לקבוצה זו חן במראה, אם כי חלקן מזיקות קשות בחקלאות (דבר שמן הסתם מוריד מחינניותה בעיני המגדלים).

בקיצור, ליאוניד, שהוא אחד המומחים בעולם לטקסונומיה של קבוצה זו, שיתף אותנו במסע בילוש אחר "נבכי הטקסונומיה של Brachycerus". סוג שהיה נדיר בפאונת החדקוניות של הארץ (עד שליאוניד נכנס לתמונה...), הדיווחים אודותיו ומעמדו הטקסונומי לאורך ההסטוריה של המחקר וכיוצא בזה.

נציג של הסוג ,Brachycerus

אני שב וקורא את השורות שכתבתי זה עתה וחושב שאולי זה יכול להשמע קצת יבש לקורא ההדיוט. ובכן, למעשה נחשפנו לעבודתו של טקסונום חובב ספרות מסעות בהופעה חיה. צריך היה לראות את ליאוניד מרצה על הנושא כדי להבין עד כמה היה מרתק. מי שלא בא, פיספס.

בפינת 'נהנתני- שיתפתי', שיתף אותנו דויד פורת בסרטון העוסק בטכנולוגיה חדשה יחסית ומתפתחת של מדפסות תלת-מימד. הלינק בעמוד הנושא את שם הפינה. האם הדפסות אלו יחליפו את ההולוטייפים במשלוחים, בתצוגות וכו'? מסתבר שבחלק מהמוזיאונים כבר משתשמים בזה לצרכי שימור ותצוגה. מה אצלנו? ימים יגידו.

זהו זה. סיכמתי כאן שנה ראשונה לפעילות הקולוקוויום שלדעתי ב"ה היתה מאד מוצלחת, גם בתכנים מעניינים וברמה גבוהה וגם בנוכחות יפה המעודדת להמשיך וליזום.

אז להתראות בקולוקוויום הבא,

משה

כל המידע בקצה האצבעות

והפעם בקולוקוויום,

 שמענו את תרצה שטרן מציגה את נושא חשיבות המחשוב בניהול המידע שבאוספים ולמעשה בניהול האוספים עצמם.

 אין ספק, ובעצם גם אין מנוס, שהמידע צריך להתנהל במאגרי המידע הדיגיטליים. למרות זאת המעבר המחשבתי והביצוע בפועל דורשים משאבים נפשיים, וכח אדם גדולים, מה שמעכב את חזון 'אחרית הבייטים'. ואכן תרצה הציגה כמה יישומים חשובים המאפשרים גישה קלה ומהירה למידע ברמות שונות, לא רק טקסטואלי אל גם תמונות וכו'.

המפגש איפשר יישור קו במובן של יצירת שפה משותפת ואחידה וכן חשף בפנינו אפשרויות קיימות ופוטנציאל השימוש במאגרי המידע.

תרצה העלתה עוד נקודה מעניינת. תהליך העבודה היעיל צריך להבנות סביב מאגר המידע. כלומר, קליטת החומרים, ניודם באוסף וכו' צריך לעבור דרך המאגר, ממילא יש לזה השלכות רבות כולל ברמה ארגונית, ממשקים בין בעלי תפקידים באוסף וכו'. אבל כנראה עוד חזון למועד...

אגב, בנוסף לפינת ה"טעימות טקסונומיות" ייסדנו פינה חדשה במפגשים: "נהנתי - שיתפתי". בפינה זו אפשר יהיה לשתף את המשתתפים בסרטון קצר (עד כ- 5 דק') המציג תופעה או ענין הנראה מעניין במיוחד עבור קהל הקולוקוויום. חנך את הפינה אלכס שלגמן אשר חשף אותנו למעללי דג מהסוג כסיף הפולש לנחלים בארצות הברית ומקפץ לו מעל המים כאשר נבהל ממנועי סירות השטות בנהר. הלינק בעמוד "נהנתי - שיתפתי", תהנו.

להתראות בקולוקוויום הבא,

משה

ויקרא שמו במדעית...

והפעם בקולוקוויום,

בהרצאה מעניינת ומעשירה במיוחד של ארמין יונסקו עקבנו אחר גלגוליו של מדע מתן השמות ליצורים חיים. אמנם לא מראשית הדרך ממש, המוזכרת לדעת רבים עוד בפרק ב' בחומש בראשית :-), אלא החל מהרגע שהשמות התחילו להראות כך:

Lepidocarpodendron foliis angustis brevioribus salignis, calycis squamis elegantissime ex roseo aureo albo atrorubro variegatis, florum plumis albis  Boerhaave 1710

ועד ש(למזלנו) הגיעו ל-  Protea repens (L.) Linnaeus 1753, שהוא השם המדעי המקובל כיום לפרח הזה:

אכן, בולטת מאד המהפכה שבאה בעקבות פועלו החשוב, העקבי והיסודי של לינאוס, שלדעת יונסקו הצליחה בעיקר כי הוא לא רק הגה את הרעיונות אלא שגם ביצע.

ועדיין  נותרהבעיני  שאלה בלתי פתורה: למה לינאוס לא קבע גם את השם שלו? פעם מופיע כ-  Caroli Linnaei, פעם Carolus Linnaeus, פעם  Carl Linneus, פעם Carl von Linne...
הנה כי כן, צודק הפתגם הסיני העתיק: "הטקסונום הולך אנונימי...."

להתראות בקולוקוויום הבא,
משה

קאווה בשטח - אל תהיה במתח

והפעם בקולוקוויום,

שמענו הרצאה מרתקת מפי Michael Balick, סגן נשיא וראש המחלקה לבוטניקה כלכלית בגן הבוטני של ניו יורק, המתארח במוזיאון. ההרצאה עסקה בתחום התמחותו של מיכאל, אתנו-בוטניקה, ובפרט בשימוש בצמחים לצרכי רפואה בתרבויות שונות ביערות טרופיים בעולם (מרכז אמריקה ואיי מיקרו-נזיה). תקציר של ההרצאה תמצאו בתקצירים.

היה זה הקולוקוויום הראשון שנפתח לקהל הרחב וב"ה היתה היענות יפה מאד, מעל 50 איש, כך שלמרות שקיימנו את ההרצאה בכתה גדולה לצערנו חלק מהקהל עמד על רגליו.

מעבר לענין המיוחד והמובן מאליו בעבודת מחקר בנושא ואזור אקזוטי, וגם קצת טרנדי, מצאו חן בעיני מספר נקודות.

ראשית ההערכה והכבוד שמיכאל משדר כלפי מסורות העמים והנפשות הפועלות הנושאות אותן. הדברים נאמרו נקיים מהסתכלות מתנשאת המאפיינת לעיתים כה קרובות את אנשי האקדמיה בעולם המערבי. ביטוי יפה לכך היה שיתוף אותם האנשים כמחברים שותפים במאמריו ולא רק ברשימה שמית בסעיף התודות. כדברי רבותינו: זה נהנה וזה לא חסר.

נקודה שניה היתה ביחס לכח המרפא שיש בטכניקות המסורתיות וכן בדמויות עצמן. שמחתי לפגוש עוד מישהו בעולם המדעי שמבין שגם אם אין הבדל בין פלסיבו לתרופה אבל יש הבדל בין פלסיבו ללא כלום הרי שפלסיבו יכול להיות דבר מצויין! אמנם מבחינה מדעית לא הבנו איך התרופה/התהליך עובדים ולמה זה עוזר (הרי נבחרה כפלסיבו בדיוק כי חשבנו שאינה קשורה) אבל מבחינת ריפוי, היא מה שצריכים.

 

והנקודה השלישית. סוף סוף הבנתי למה מדי פעם נציגי מיקרו-נזיה מצביעים בעדינו (לפעמים נגד כל העולם!) באו"ם. דווקא מיקרו-נזיה?! ובכן, מנהג שתית כמויות של קאווה, המכיל ריכוז רב של חומר זהה לחומר הפעיל בכדור ווליום, מסביר היטב את יחסם הרגוע והאופטימי למה שקורה כאן. שוב מוכח שבלי לחץ ונשימה עמוקה רואים את המציאות נכוחה...

להתראות בקולוקוויום הבא.
משה

ביקור מודרך ב- Smithsonian

הפעם בקולוקוויום,

מאחורי הקלעים של ניהול אוסף החרקים הגדול והמיוחד של ה- Smithsonian.

זכינו ומתארח אצלנו דיויד פורת (David Furth) מנהל האוספים האנטומולוגים של הסמיטסוניאן. דויד מבצע בביקורו הנוכחי מספר מטלות הקשורות לניהול האוספים אצלנו, הקמתן במוזיאון העתידי וכמו כן עתיד להעביר סדנא בתחום התמחותו הביולוגית, פרעושיות.

לשמחתנו שיתף אותנו קצת בעבודתו במקום מיוחד זה, בהרצאה שכותרתה: Smithsonian Entomology Collection: Past, present and future. כך נחשפנו לעשיה באוספים אלו דרך הפריזמה מיוחדת של אוסף החרקים העצום שיש להם. 
תקציר באנגלית, תמצאו בחוצץ התקצירים.

דיויד עם דוגמית מהאוספים

במקביל להסטורית האוסף וגלגוליו נחשפנו לפעילויות ייחודיות, כמו קורס בנושא ניהול אוספים עבור נציגים מאוספים בדרום אמריקה. גם כאן, בדומה למה שלמדנו מהביקור של סיגל בלונדון בענין התנהגות באירוע קטסטרופה, בתמונה תוכלו להתרשם מתרגול על רטוב של בדיקת 'עמידות האריזה והמשלוח' בתנאים קשים של נפילה משתי קומות (ספוילר: החומר שרד!)

קומפקטורים לאכסון קופסאות החרקים. בקרוב אצלנו...

ההרצאה של דיויד גרמה לי לחשוב דווקא על המבנה הארגוני של האוספים (נו, מה לעשות? הכשרה והעיסוק ביעוץ ארגוני עם מנהלים במשך מספר שנים משאירה חותמה...). למעשה נתחזקה דעה שמזמן מסתובבת אצלי בראשי בענין זה: להוציא מקרים נדירים בהם הטקסונום המומחה ניחן גם בכישורי ניהול ויחסי אנוש מצויינים (שהרי הכשרתו וקידומו המקצועי לא היו קשורים לזה) כדאי וחשוב לפצל ולבצע חלוקת תפקידים וסמכויות בין אוצר מדעי לבין אדם שינהל את האוסף והעובדים. מאידך, מפאת מאפייניו  הכה ייחודיים של נושא אוספי טבע, כמנהל צריך לבחור מישהו בעל רקע רציני בתחום הדעת אותו הוא ינהל, וכישורי ניהול בלבד לא תמיד יספיקו (אלא אם הוא מנהל ממש טוב).

להתראות בקולוקוויום הבא,
משה

אטרקציה אולי לא, אטרקטיבי כן!

והפעם בקולוקוויום,

יעל גבריאלי שיתפה אותנו בחזון הפעילות של קמפוס-טבע מול הקהל הרחב במסגרת המוזיאון העתידי. סוגי התצוגות, מיקומן וסגנונן, הגישה התצוגתית-חוויתית, hands on וכו'.

  

ניכר שנעשית עבודה וחשיבה רבה בתחום. לדעתי היה אפשר לזהות בדבריה כמה הנחות יסוד:
* המקום הינו מרכז אקדמי למחקר, הוראה וחינוך בנושאי טבע ואל לו להתפס כסוג של 'מקום בילוי'.

* קהל היעד המרכזי הוא בעיקר דומה לזה של קמפוס-טבע כיום, דהיינו קבוצות מבתי ספר, השתלמויות וכו'. מסת המבקרים תהיה מורבת פחות מהקהל הרחב, ש'סתם' ירצה לבקר במוזיאון לחוויה תיירותית/תרבותית, כיפית אך משמעותית.

* כדי לעשות דברים ייחודיים ולא שגרתיים, צריך להשקיע הרבה מאד כסף, וזה כידוע די חסר.

* אם הגלגל כבר הומצא במקום אחר בעולם, כדאי ללמוד ממנו.
* כולנו תקווה שהמבקרים בארץ יתנהג במיצגים המונגשים אליו (במגירות, טרריומים וכדו') בעדינות המתבקשת...

אין ספק שהנחות אלו מבוססות על שיקולים ריאליסטיים הנובעים מהנסיון הרב בקמפוס-טבע ובכלל. ברור כמו כן שהן גם נובעות מאילוצים תקציביים ואחרים, לדוגמא הצורך ללכת בין הטיפות בין גישות מקבלי ההחלטות בהגדרת היעד של מבנה בכלל: אם 'משכן לאוספים' אז למה שישקיעו בתצוגות? ואם 'מוזיאון' אז למה באוניברסיטה? וכו'. אכן, כפי שכולנו רואים, משימה לא קלה.

מכל מקום, משיחות עם יעל נראה שגם בוחנים מדי פעם ותוך כדי התקדמות עד כמה חלק מהן (עדיין) נכונות. למשל בלינק זה של סדרת תמונות אפשר לראות תצוגה חוויתית ניידת בנושא פרפרים (תזונה, רביה, רעילות, טורפים וכו'). על פניו נראה שמיצגים מעין אלו אפשר לארגן בעלות לא גבוהה.כנ"ל לגבי חלקם היחסי של קבוצות יעד אחרות (גיל הזהב, מבקרים מזדמנים וכו') וכך גם לגבי הצורך שיש לעיתים בהמצאת גלגל חדש שמתאים למקום וליושביו, ולחוויה המקומית הרצויה.



מה באמת מעניין את המבקרים?

בקיצור, לאחר שנחשפנו לרעיונות והתכניות היפים, לא נותר אלא לשאול: 'נו! מתי כבר מגיעים?'.

להתראות בקולוקוויום הבא,

משה

מדען, סומך על מדענים?

והפעם בקולוקוויום,

אני!
שיתפתי את הקבוצה בנושא מוכר לרובנו אשר לא תמיד עוצרים לשים לב אליו ולהשלכותיו. כותרת ההרצאה היתה: "הוכח מדעית (p<0.05). אז זהו שלא". מהכותרת אפשר להבין שהנושא הוא אי-הבנה של משמעות הסטטיסטיקה, ואכן שי מאירי שיגר לחברי הקולוקוויום לפני ההרצאה מאמר נחמד וחשוב של Jacob Cohen שכותרתו:  The earth is round (p<0.05) ואמנם עסקתי גם בזה, אך בעיקר בניתוח תופעת ההטיה בממצאים מדעיים (Scientific Bias) שהענין הסטסטיסטי הינו אולי השורש החשוב בה.

הבסיס להרצאה היה מאמר פובליציסטי מאת Jonah Lehrer שפורסם בניו-יורקר של דצמבר האחרון, אותו קבלתי מעינת פוקס (פוסט-דוק במעבדה של אמיר אילי). לרר קיבץ דוגמאות מחקריות המצביעות על מה שלדעתו הינה תופעה מדעית 'מסתורית': ממצאים מדעיים שמוכחים כנכונים בתחילת הדרך מאבדים עם הזמן תקפותם ולא ניתן לחזור על התוצאות, תופעה שכונתה בעבר Decline effect.

בעזרת גוגל "חפרתי" קצת יותר בדוגמאות המובאות במאמר ובדוגמאות נוספות, בהסטוריה ובפרטי המחקרים, וראינו איך בעצם ניתן במרביתם למצא סוג כלשהו של טעות מחשבתית - מחקרית. כך יצא לנו לנתח סוגים שונים ורבים של הטיות אפשריות במחקר, בהבנת התוצאות ובפרסום המדעי וכן לדון בחלק מהסיבות שמביאות את החוקרים לכך.

נלקח מאתר: xkcd.com

המסקנה החשובה מבחינתי, שכדאי לשמור קצת על צניעות וענוה באשר ליכולותינו לפרש נכונה בכל מצב את המציאות. וגם קצת על השכל הישר.
אני כשלעצמי נהנתי מאד וחושב שהיה די מענין (הטיות כבר הזכרנו?).

להתראות בקולוקוויום הבא,

משה