ויסעו... ויחנו...

והפעם,
במקום קולוקוויום "סטנדרטי", סיירנו בין האוספים השונים. אנשי הבניינים הכירו את אוספי הצריפים שבגן ובמרתף מכון הדגניים: אוסף הרכיכות, אוסף שמיץ, האוסף הרטוב, אוסף החולייתנים אצל צילה וה"פריזר" מולקולרי, ואנשי "צריפי" הגן הזואולוגי הכירו את האוספים שבבניינים, האנתרופולוגי והאנטומולוגי. 



סה"כ היה טוב מאד, טיפה'לה ארוך אך מאורגן היטב וממצה, וכבונוס עשינו גם כושר וקצת דיאטה (כל אחד יבחר מה בונוס מבחינתו).  מכל מקום יש ערך לעצם הסיור בו נחשפנו לאנשים ולמקומות שמאחורי שמות. תודה למארגנים ולמשתתפים הפעילים. למרות הקלישאה נראה לי שאפשר לסכם בכך שחזרנו עייפים אך מרוצים.

הנה קצת תמונות באדיבותו של עוז (הכתוביות באחריותי). בתקצירים תמצאו תמצית המידע אליו נחשפנו במהלך הסיור, כפי שרשמה סיגל. תודה לשניהם! מעבר לתמונות קצת תובנות משלי.



רגע של אופטימיות זהירה



אוצרי האוצר

       

שתי נקודות למחשבה שעלו במהלך הסיור. כמובן אתם מוזמנים להגיב ולעלות נקודות ותובנות משלכם. יהיה מענין לקרא דעותיכם.

אחת, שלמעשה כבר עלתה בהרצאתה של תמר על הספוגים, היא הבעייתייות בדגימת שימור-הורסת. כלומר, מה עושים כשצריך דגימה מולקולרית שהורסת את ה- specimen? האם גם כאן אנו בפני "קונפליקט" בין טקסונומיה קלאסית למולקולרית?



דע מאין באת...?

   

ולאן אתה הולך?



השניה,  בענין החשיבות של רישום ותיעוד ממצאים, ובודאי כשחושבים בראיה לרחוק. בתור אדם קצת קיצוני בענין תפיסת המכלול ורואה ערך בתיעוד אפילו של מידע אנקדוטלי הקשור לנסיבות האיסוף, שלא לדבר על חשיבות העברת מסורות בין דורות :-), הופתעתי שפריטי האוסף המרשים של שרידי ההומינידים לא רשומים או מסומנים לצורך זיהוי. אמנם הוסבר לנו שהפרטים ידועים ובמידת הצורך לא תהיה בעיה לזהות או לשחזרו.
בכל אופן, לי נראה שגם כשמסתכלים על שרידי מתים, חשוב לראות את הנולד...

להתראות בקולוקוויום הבא.

משה