קאווה בשטח - אל תהיה במתח

והפעם בקולוקוויום,

שמענו הרצאה מרתקת מפי Michael Balick, סגן נשיא וראש המחלקה לבוטניקה כלכלית בגן הבוטני של ניו יורק, המתארח במוזיאון. ההרצאה עסקה בתחום התמחותו של מיכאל, אתנו-בוטניקה, ובפרט בשימוש בצמחים לצרכי רפואה בתרבויות שונות ביערות טרופיים בעולם (מרכז אמריקה ואיי מיקרו-נזיה). תקציר של ההרצאה תמצאו בתקצירים.

היה זה הקולוקוויום הראשון שנפתח לקהל הרחב וב"ה היתה היענות יפה מאד, מעל 50 איש, כך שלמרות שקיימנו את ההרצאה בכתה גדולה לצערנו חלק מהקהל עמד על רגליו.

מעבר לענין המיוחד והמובן מאליו בעבודת מחקר בנושא ואזור אקזוטי, וגם קצת טרנדי, מצאו חן בעיני מספר נקודות.

ראשית ההערכה והכבוד שמיכאל משדר כלפי מסורות העמים והנפשות הפועלות הנושאות אותן. הדברים נאמרו נקיים מהסתכלות מתנשאת המאפיינת לעיתים כה קרובות את אנשי האקדמיה בעולם המערבי. ביטוי יפה לכך היה שיתוף אותם האנשים כמחברים שותפים במאמריו ולא רק ברשימה שמית בסעיף התודות. כדברי רבותינו: זה נהנה וזה לא חסר.

נקודה שניה היתה ביחס לכח המרפא שיש בטכניקות המסורתיות וכן בדמויות עצמן. שמחתי לפגוש עוד מישהו בעולם המדעי שמבין שגם אם אין הבדל בין פלסיבו לתרופה אבל יש הבדל בין פלסיבו ללא כלום הרי שפלסיבו יכול להיות דבר מצויין! אמנם מבחינה מדעית לא הבנו איך התרופה/התהליך עובדים ולמה זה עוזר (הרי נבחרה כפלסיבו בדיוק כי חשבנו שאינה קשורה) אבל מבחינת ריפוי, היא מה שצריכים.

 

והנקודה השלישית. סוף סוף הבנתי למה מדי פעם נציגי מיקרו-נזיה מצביעים בעדינו (לפעמים נגד כל העולם!) באו"ם. דווקא מיקרו-נזיה?! ובכן, מנהג שתית כמויות של קאווה, המכיל ריכוז רב של חומר זהה לחומר הפעיל בכדור ווליום, מסביר היטב את יחסם הרגוע והאופטימי למה שקורה כאן. שוב מוכח שבלי לחץ ונשימה עמוקה רואים את המציאות נכוחה...

להתראות בקולוקוויום הבא.
משה