אטרקציה אולי לא, אטרקטיבי כן!

והפעם בקולוקוויום,

יעל גבריאלי שיתפה אותנו בחזון הפעילות של קמפוס-טבע מול הקהל הרחב במסגרת המוזיאון העתידי. סוגי התצוגות, מיקומן וסגנונן, הגישה התצוגתית-חוויתית, hands on וכו'.

  

ניכר שנעשית עבודה וחשיבה רבה בתחום. לדעתי היה אפשר לזהות בדבריה כמה הנחות יסוד:
* המקום הינו מרכז אקדמי למחקר, הוראה וחינוך בנושאי טבע ואל לו להתפס כסוג של 'מקום בילוי'.

* קהל היעד המרכזי הוא בעיקר דומה לזה של קמפוס-טבע כיום, דהיינו קבוצות מבתי ספר, השתלמויות וכו'. מסת המבקרים תהיה מורבת פחות מהקהל הרחב, ש'סתם' ירצה לבקר במוזיאון לחוויה תיירותית/תרבותית, כיפית אך משמעותית.

* כדי לעשות דברים ייחודיים ולא שגרתיים, צריך להשקיע הרבה מאד כסף, וזה כידוע די חסר.

* אם הגלגל כבר הומצא במקום אחר בעולם, כדאי ללמוד ממנו.
* כולנו תקווה שהמבקרים בארץ יתנהג במיצגים המונגשים אליו (במגירות, טרריומים וכדו') בעדינות המתבקשת...

אין ספק שהנחות אלו מבוססות על שיקולים ריאליסטיים הנובעים מהנסיון הרב בקמפוס-טבע ובכלל. ברור כמו כן שהן גם נובעות מאילוצים תקציביים ואחרים, לדוגמא הצורך ללכת בין הטיפות בין גישות מקבלי ההחלטות בהגדרת היעד של מבנה בכלל: אם 'משכן לאוספים' אז למה שישקיעו בתצוגות? ואם 'מוזיאון' אז למה באוניברסיטה? וכו'. אכן, כפי שכולנו רואים, משימה לא קלה.

מכל מקום, משיחות עם יעל נראה שגם בוחנים מדי פעם ותוך כדי התקדמות עד כמה חלק מהן (עדיין) נכונות. למשל בלינק זה של סדרת תמונות אפשר לראות תצוגה חוויתית ניידת בנושא פרפרים (תזונה, רביה, רעילות, טורפים וכו'). על פניו נראה שמיצגים מעין אלו אפשר לארגן בעלות לא גבוהה.כנ"ל לגבי חלקם היחסי של קבוצות יעד אחרות (גיל הזהב, מבקרים מזדמנים וכו') וכך גם לגבי הצורך שיש לעיתים בהמצאת גלגל חדש שמתאים למקום וליושביו, ולחוויה המקומית הרצויה.



מה באמת מעניין את המבקרים?

בקיצור, לאחר שנחשפנו לרעיונות והתכניות היפים, לא נותר אלא לשאול: 'נו! מתי כבר מגיעים?'.

להתראות בקולוקוויום הבא,

משה